ריבוי צמחים

צמחים מתרבים בשני דרכים:

ריבוי מיני

ריבוי וגטטיבי (ריבוי וגטטיבי בויקיפדיה)

בריבוי מיני יש אבר זכרי (אבקנים) ואבר נקבי (עלי) ושילוב ביניהם יוצר את הזרע. בריבוי זה נקבל צמח חדש שמכיל תכונות של האבא ושל האם.

בריבוי וגטטיבי לוקחים חלק מן הצמח שאנחנו רוצים והפוכים אותו לצמח חדש. בריבוי זה נקבל את אותו צמח בדיוק.

למה משתמשים בריבוי מיני?

אם יש עץ עם תכונות טובות כנראה שלא צריך, אבל כדי להשביח זנים משמשמשים בצמחים שיש להם תכונות שאנחנו מעוניינים בהם ומשלבים אותם ביחד בתקווה לקבל צמח עם התכונות הטובות. חברה (שם החברה?) השביחו זן של שזיף בעזרת ריבוי מיני, מתוך 16,000 עצים שהם נטעו הם בחרו רק 3.

יש צמחים שמופרים בעזרת הרוח, או בעזרת חרקים, או בעזרת האבקה ידנית (למשל לאנונה בארץ אין מאביקים טבעיים).

יש פרחים שהם דו מיניים

יש פרחים שהם או זכר או נקבה (למשל קיווי)

יש עצים שמעורבב עליהם דו מיני ומיני.

יש פרחים עם האבקה עצמית - יש עצים שהפרח מפרה את עצמו - הזרעים מתקפלים אל הצלקת. בדר"כ הזרעים יהיו יותר דומים לעץ שמפרה את עצמו מעץ שלא מפרה את עצמו.

אי-סבילות עצמית - יש עצים שמונעים הפרייה עצמית, חייב עץ מז אחר - למשל תפוחי עץ. (אי סבילות עצמית בצמחים בויקיפדיה)

במטעים מסודרים של עצים שמונעים הפרייה עצמית יש שורה שלמה מזן אחד ועץ אחד מזן אחר שנועד רק בשביל הפרייה. (בדר"כ לא משתמשים בפרי של העץ המפרה)

יש עצים שמוציאים פרי בלי הפרייה - רביית בתולין (בננה, אננס, מינים מסוימים של תפוזים...)

הפרי הוא פיתיון, העץ רוצה זרע. יש פרות שנוצרים בלי זרעים. עצים כאלו מרבים על ידי רבייה וגטטיבית.

הזרע מורכב משלושה חלקים:

  1. עובר - מכיל את התכונות הגנטיות של הצמח
  2. רקמות מזינות - מהווים מזון לזרע עד שהוא גדל ומוציא שורשים ומזין את עצמו.
  3. עטיפת הזרע - מגנה על הזרע.

זריעה

יש כללים מנחים כיצד לזרוע אבל זה תלוי בצמח וצריך לבדוק עבור כל צמח מהם הכללים. למשל לזרעים של עצים טרופיים יש זמן חיים מאוד קצר וצריך לזרוע אותם מהר. לעומתם יש את הדוגמה של מתושלח - זרע בן 2000 שנה של דקל תמר שנמצא במצדה והוא גדל בימים אלו בקטורה.

יש זרעים שיש בהם תכונות מעכבות נביטה, זה נועד על מנת שהצמח ינבט במצב אופטימלי לנביטה.

הכמנה - בעצים נשירים צריכים לעשות הכמנה לזרעים (לשים במקרר). הכמנה נועדה לחקות את המצב בטבע באיזורים קרים שבו הזרעים אחרי שהגשמים שטפו את שאריות הפרי, הזרעים נשארו נקיים ונכנסו לתרדמת חורף יחד עם החורף הקר והרטוב או הקפוא שאין ממש בארץ, תהליך זה נועד להגן על הזרעים שלא ינבטו באמצע החורף (קישור להכמנה)

יש הרבה זרעים שרגישים ליובש - מאחר והאוויר במקרר מאוד יבש שמים אותם בתוך שקית ניילון עם נסורת לחה (אפשר גם עיתון)

כללי זריעה

כלל אצבע - בעומק פי 2 עד פי 4 מגודל הזרע (יש כמובן יוצאים מהכלל, למשל אבוקדו זורעים עם השפיץ בולט החוצה).

כדי שהזרע ינבט הוא צריך 3 דברים:

  1. מים (לחות)
  2. טמפרטורה
  3. חמצן

בין מים לחמצן צריך להיות איזון - בסביבה לחה יש חמצן אבל בסביבה בוצית אין.

בחלק מן הזרעים יש קליפה קשה מאוד שמונעת כניסת לחות, בזרעים אלו משייפים את הזרעים ואז זורעים (למשל עץ באובב)

הדרים למשל נובטים ב 25 מעלות וזה כמובן משפיע על עונת הזריעה.

רוב הזרעים לא ינבטו בטמפ' גבוהה מידי לכן כמעט לא זורעים כלום בחודשי הקיץ.

הרכב האדמה - אדמה לא צריכה להיות דחוסה, או קשה או מהודקת - אחרת לזרע יהיה מאוד קשה לנבוט או שאם הוא הצליח לנבוט הוא יכול לקמול ולמות.

לעצים יש שלב יובינלי השלב שהעץ עדיין לא פורה. בכל צמח הגיל הזה משתנה. יש עצים שבאותה שנה נקבל פרי יש עצים שרק כעבור 20 שנה.

העץ כמערכת ביולוגית - דר' רקפת הדר גבאי

וגטטיבי - אל מיני

לוקחים חלק מצמח קיים והופכים אותו לצמח שלם. יוצרים העתק זהה של צמח האם. לפעמים יש זנים שאיבדו את היכולת לנבוט (או שיש זרעים עקרים או שאין בכלל) ואז הריבוי היחיד האפשרי הוא ריבוי וגטטבי.

מוטציה - לפעמים בריבוי וגטטיבי קורה שיוצא דבר שונה לגמרי, במקרים כאלו רוב הסיכויים שנקבל תכונות נחותות מצמח האם. (בפרדס ביפו היה זן נחות של תפוזים, בענף אחד יצא מוטציה שהוציא את הפרי של השמוטי - ומענף זה התפתח כל ענף ההדרים בארץ.

 

מודיפיקציה - כאשר לוקחים חלק מצמח האם ומנסים ליצור ממנו צמח חדש לפעמים הפרי שנוצר הוא באיכות פחות טובה. זה קורה בגלל שהצמח לא גדל באותם תנאים (דישון, שמש, וכו').

רווח זמן - אם לוקחים צמח בשלב הבגרות המינית הצמח החדש מרוויח את הזמן של צמח האם. (להוסיף דוגמה של זמן????)

התאים בצמח יכולים להתמיין לתפקיד מתאים. אם לוקחים ענף ושמים אותו בתנאים מתאימים התאים יתמיינו לתאי שורש. הפקודות להתמיינות נעשות על ידי הורמונים.

יש דרכים לעורר מוטציות - הדרך הנפוצה היא בעזרת קרינה.

ייחורים

לוקחים ענף בדר"כ בגיל שנה עם צמחיה טובה, בעובי של עפרון. אורך של 20 ס"מ עם יותר מעין אחת (למשל בגפנים שמים 2 עיניים באדמה ו2 בחוץ)

זמן טוב לקחת ייחור זה כשהעיניים התחילו לבלוט (לתפוח).

יש דעות שצריך לחתוך את הענף באלכסון למטה ויש דעות שצריך למעלה - מה שחשוב זה לדעת מה החלק העליון של הענף ומה החלק התחתון.

יש צמחים שעדיף לעשות ייחורי "אמיר" (החלק העליון של הענף) ויש צמחים שעדיף ייחור בסיס (החלק שקרוב לגזע)

את הייחור צריך לקחת בזמן המתאים.

צמחים נשירים עושים לפני ההתעוררות (בזמן החורף) - לכל זן יש את זמן ההתעוררות שלו.

את הייחור צריך לשים באדמה לחה, עדיף לא לשים באדמה בוצית (למרות שזה אפשרי). את הייחורים עושים בטמפ' של עד 25 מעלות, יש צמחים שלחות באוויר עוזרת.

סובטרופיים - מייחרים ביחד עם העלים. ייחור עם העלים יכול לגרום לייבוש הייחור מאחר והעלים עדיין מאדים מים כאשר הייחור לא סופג מים מהאדמה. כדי להגדיל את סיכוי ההצלחה שמים את הייחור בצל, מכסים בשקית ניילון, כאשר מידי פעם צריך לאוורר על מנת למנוע התפתחות עובשים

את הייחורים לוקחים מתי שאפשר, כלומר אם אין ברירה אפשר לקחת את הייחור ולשים במקרר עד הזמן המתאים לשתילה. כאשר שמים במקרר שמים את הייחור בשקית עם נסורת/פרלייט לחה (ואין אין אז עיתון לח).

הברכה

לוקחים ענף ומכופפים למטה, מחזיקים אותו צמוד לאדמה ומכסים אותו באדמה ונותנים לו להשריש. בייחור אנחנו במרוץ אם הייחור יצליח להשריש או שהוא ייתייבש יקמול וימות. בהברכה אין את המרוץ הזה כי הענף עדיין מקבל חומרי הזנה מהעץ. ברגע שהענף הוציא ענפים חדשים או שהוא השריש חותכים אותו מהעץ.

תילול

כאשר יש מספר ענפים קרובים לאדמה (שיחים למשל) ניתן לכסות אותם באדמה (יצירה של תל קטן) ואז כל ענף מתחיל להשריש ואז מפרידים את הענפים ושותלים.

הברכת אוויר

בהברכת אוויר שמים שקית ניילון עם כבול לח (או נסורת) מסביב לענף וסוגרים הרמטית (לא עושים הברכה על קצה הענף). בדר"כ עושים חיגור באותו אזור (הורדה של הקליפה), זה מונע מעבר סוכרים מהענף לעץ והסוכרים נעצרים באזור החיגור וזה מגדיל את הסיכוי להשרשה. את ההברכה עושים על ענף בקוטר של 1ס"מ לפחות. את הניילון עוטפים בנייר כסף על מנת למנוע התחממות יתר של אזור ההברכה. צריך לפתוח אחת לכמה זמן לבדוק את התפתחו שורשים. הברכת אוויר זו אחת הדרכים הכי טובות לריבוי וגטטיבי, אבל היא דורשת הרבה עבודה.

ריבוי על ידי חוטרים

יש עצים שמוציאים חוטרים/סורים/נצרים משורשי העץ (יוצא ענף חדש משורשי העץ). צריך לקחת ענף עם כמה שיותר שורשים. החיתוך פוגע בענף - צריך לטפל בו בצורה טובה עד שייפתח את השורשים מחדש. רק אחרי שהענף השריש בצורה טובה ניתן להעביר אותו לנקודת קבע.

הרכבה

הרכבה בויקיפדיה

הרכבה יכולה להיות וגטטיבית או שמערבבים ביןן מינים. יש כנה ויש רוכב.

  • כנה - החלק בעל השורש והגזע או גם הענף המרכזי המתאים לסוג הקרקע או עמיד למחלות ומזיקים מקומיים.
  • רוכב - החלק המהווה את הנצר (ענפים ועלים) שהוא הזן הרצוי והמתאים למגדל. ברוכב צריך להיות אזור מריסטמטי כגון עין המסוגלת לצמיחה חדשה ונמרצת.

הכנה והרוכב יכולים להיות מזנים שונים - בדר"כ הכנה צריכה להתאים לסוג הקרקע והרוכב זה הזן שאנחנו רוצים.

הרוכב מקבל את הזמן של הכנה????

יש צמחים שאי אפשר לייחר אז מרבים אותם בעזרת הרכבה.

איסור כלאיים - ביהדות מותר להרכיב רק מין על מינו.

עץ רב בוסתן - עץ שמרכיבים עליו מספר מינים. במקרים מסוימים זה יכול להתאים, למשל זנים של אותו מין (זן מקדים, זן מאחר, ומאחר יותר)

בהרכבות לא תמיד הרוכב ייתן את הפרות של צמח האם, זה תלוי במערכת יחסים בין הכנה לרוכב - על יחסים אלו קיימים היום מחקרים רבים.

אחרי ההרכבה יכולים לצוץ ענפים מתחת להרכבה, צריך להוריד אותם כי זה לוקח כוח מההרכבה וגם הם יכולים לגבור על העץ שהרכבנו, זה קורה המון בגינות - מצב שבו הכנה משתלטת על הרוכב ואז אנחנו לא מקבלים את הפירות של הרוכב אלא של הכנה שבדר"כ הם פחות איכותיים.

לפעמים צריך להשאיר עלים על הכנה או על הרוכב. (בדר"כ צריך עלים על הרוכב)

יש כנה מננסת - כנה שמאיטה מאוד את הצימוח, לעומתם יש כנות שמאיצות

יש עצים שדורשים קרקע חומצית, אז מרכיבים אותם על כנה שמתאימה לקרקע המקומית.